הבוקר צלצלתי אליו:
"מה עניינים דני" (שמו שמור במערכת).
"טוב בן מה איתך" ענה לי בקול מהוסס.
"אני מצוין, חוזר אליך אחרי פגישתנו השלישית בנכס אתמול, הגשת לי הצעת רכישה בעל פה ואמרת לי להוריד פרסום כי זו הדירה שלך!!!
ביקשתי שתשן על זה לפני שאני מגיש את ההצעה למוכרים…"
"אתה יודע הרי שהיינו כבר בסרט הזה בדירה הקודמת עליה הגשת הצעה והתחרטת אחרי שאני כבר הגשתי הצעה למוכרים…
היתה שם תחושה לא נעימה שהעמידה אותי באור לא מקצועי, זוכר?
פשוט לא רציתי להגיע לזה שוב…"
את דני אני מלווה בחודשיים האחרונים…
לאחר בירור צרכים מאוד מעמיק, הבאתי אותו לכ-10 דירות, כולן בול פגיעה מבחינת הגדרת הצרכים,
על אחת הציע הצעה והתחרט
בשנייה כבר הייתי יותר זהיר…
משהו בקול המהוסס שלו לא ניבא טובות…
"תשמע בן" הוא אומר לי.
"מאוד אהבתי את הדירה יש בה את כל מה שאני צריך, אני יודע שאין 100% במגבלות שהצבתי לך, אבל תשמע זה מאוד קרוב לזה..."
"מצוין" עניתי לו "אז מתקדמים?"
"עדיין לא" ענה לי "אני צריך עוד כמה ימים"
"אולי יש משהו שהוא 100% עבורי, ובכלל אבא שלי בטוח שכל רגע המחירים נופלים, קורונה אתה יודע…"
"דני, היית בכל הדירות בעיר המתאימות לך אני דאגתי אישית לכך, תסמוך על הניסיון שלי וההיכרות המלאה עם כלל המוצרים בשוק"
"חבל שמישהו אחר יתקדם על העסקה הזו, אני יודע שתתחרט"
ואז הגיע המשפט שאני הכי "אוהב" שקונים אומרים לי…
"תראה בן, אם זה נועד להיות שלי זה יהיה שלי"
אני בן אדם די סבלני, אבל אם יש משפט שגורם לי לאבד שליטה זה המשפט הזה…
נכס נדל"ני להשקעה או מגורים, לא קונים באותות ובמופתים…
קונים בהתכווננות והכנה:
✅ בירור והבנה מעמיקה של צרכים
✅ הגדרת ובדיקת יעדים כספיים ריאליים אפשריים…
✅ בחינת אזורים אידיאליים מתואמי תקציב וצרכים…
✅ יציאה לדרך ובדיקת כלל הנכסים שעומדים בשוק המתאימים להגדרות הנ"ל
"דני…"
אמרתי לו עם קצת פחות סבלנות (אני די בטוח שהוא הרגיש את זה, ובנינו רציתי שהוא ירגיש את זה)
"אני איש מקצוע רציני שעובד על בסיס הדרך שבנינו יחד, אני לא עובד על פי אנרגיות ומנטרות רוחניות"
"קח את הזמן שלך ותחזור אלי רק אם אתה מבין איך אני עובד ומה היא עבודה נכונה עבורי"
דני חזר אלי אחרי שבוע…
"בן, יאללה בו נתקדם"…
עניתי לו
"צר לי אחי, כנראה זה לא נועד להיות שלך, העסקה עברה לעורכי דין לפני יומיים…"
